קרם תות ואבק שריפה

" יסמין גודר עוסקת בפלא הגוף המכיל את כל קשת הרגשות. כל מגע מפיק תחושה, צחוק, אנחה או צעקה. ביצירה זו הצעקה החנוקה מעל גוף חסר חיים היא הדימוי המרכזי, שממנו יוצאת גודר למסע מפרך ומופלא הבודק מה בעצם קיים באותו צילום עיתונות מוכר עד זרא של גוף ירוי ההופך אדם לגופה, צילום שעליו כתבה סוזן סונטג ב"להתבונן בסבלם של אחרים" שאין ברירה אלא להביט בו מתוך תחושה מעורבת של גועל והיקסמות. כמו במשחק ילדים ניצב רקדן ואוחז בידיו רובה דמיוני, ודמיון אחר מפיל רקדן אחר על הרצפה. אך המת החי של גודר שב ונעמד, צוחק ואוהב וסובל ומת, ונשים מקוננות מעליו באספרנטו של קינה." (גבי אלדור, העיר, דצמבר 2004)

 

 "הכישרון של יסמין גודר ורקדניה פורץ לכל עבר ...נמנית עם היצירות הספורות שרישומן אינו נמחק במהרה" (רות אשל, הארץ, נובמבר 2004)

 

"גודר יוצרת אירוע בימתי המתעלה מעל ההגדרה של מופעי מחול...כדרכה הצליחה שוב להפתיע, לרגש, ולקרוא תיגר על המוכר והידוע" (גלעד רייך , גלובס, נובמבר 2004)