Back אודות

יסמין גודר נולדה בירושלים בשנת 1973 ועברה עם משפחתה לניו-יורק בשנת 1984. גודר היא בוגרת התיכון לאומנויות בניו-יורק, בעלת BFA במחול מ-בית הספר לאמנויות טיש, אוניברסיטת ניו-יורק. בנוסף ללימודיה באוניברסיטה, למדה גודר במסגרת – Movement Research גוף עצמאי בניו-יורק המחויב למחקר מעמיק ואלטרנטיבי בתנועה, קומפוזיציה ומופע, שם נבחרה להיות אמנית הבית בשנת 1999. עבודותיה, אשר זכו להערכה מקומית ובינלאומית בשל עומקן, ייחודיות הקול שלהן ומורכבותן, מוצגות בארץ וברחבי העולם במגוון תיאטראות, פסטיבלים ומוזיאונים מובילים ביניהם: פסטיבל לינקולן סנטר בניו-יורק, הפסטיבל הבינלאומי של טוקיו, בית האופרה של סינדי, תאטרון ההבל בברלין, תיאטרון טאנזהאוס בדיסלדורף, קונסטנפסטדסארטס בבריסל, פסטיבל מונפלייה, פסטיבל פסטווכן בוינה ועוד רבים.

גודר יצרה עד היום, 18 מופעי מחול באורך מלא עבור להקתה: אולם ⁽²⁰⁰¹⁾, פתאום ציפורים ⁽²⁰⁰²⁾, שתיים שעשוע ורוד ⁽²⁰⁰³⁾, קרם תות ואבק שריפה (2004), אני רעה אני ⁽²⁰⁰⁶⁾, אחושילינג ⁽²⁰⁰⁸⁾, אוהבים אש ⁽²⁰⁰⁹⁾, סוף סופה בוא ⁽²⁰¹¹⁾, Ghost Exercise ו־See Her Change ^{(שתיהן ב־2013)}. בשנת 2014 יצרה גודר שתי עבודות בהן היא בחנה את הארכיב היצירתי שלה: CLIMAX ו- Lie Like A Lion שהוזמנה במקור על ידי Les Subsistances בליון צרפת ופותחה בהמשך בישראל. בסוף 2014, גודר ולהקתה לקחו חלק בפרויקט ייחודי: ״Störung/הפרעה״ בשיתוף עם תיאטרון פרייבורג, שחיבר בין רקדנים, מדענים ואנשים המתמודדים עם פרקינסון, דרך מחקר תנועתי שיח ויצירה סביב הפרעות תנועה. מתוך פעילות ייחודית זאת התפתחו שתי יצירות: רגש משותף ⁽²⁰¹⁶⁾ ובהמשך פעולה פשוטה ⁽²⁰¹⁷⁾. בשנת 2018 הועלה המופע מפגינה איפוק– אותו יצרה וביצעה בשיתוף עם אמנית הסאונד תומר דמסקי. מאז 2019 חוקרת גודר עם להקתה את המושג ״אמפתיה״ דרך פרויקט ארוך טווח בשם 'מתרגלים אמפתיה' המשלב בין סדנאות, מפגשים קהילתיים ומופעים: מתרגלים אמפתיה # 1 ⁽²⁰²⁰⁾ בביצוע הלהקה, מתרגלים אמפתיה # 2על2 ⁽²⁰²⁰⁾ יצירה לשני רקדנים ושני אנשים מהקהל המצויים במרחק של שני מטר זה מזה, והמגיבה למגבלות הריחוק החברתי כתוצאה מהתפשטות וירוס הקורונה, ו- מתרגלים אמפתיה # 3 ⁽²⁰²¹⁾ סולו אותו יצרה ומבצעת גודר לבדה. בין לבין העלתה את אני פה (2020) יצירה השתתפותית המזמינה אנשים לקיים טקס אישי של הטבעת חתימת גופם במרחב הביתי. תוצרי הפעולה הוצגו בגן יעקב בכיכר הבימה, כחלק מפסטיבל ״אסטרטגיות יציאה״ של עיריית תל אביב. הפרויקט עלה פעמיים נוספות בפסטיבל טאנזטאג, פוטסדם, גרמניה.

בשנת 2023 הוזמנה גודר על ידי האוצרת רותי דירקטור להשתתף בתערוכה ״דמיינו מוזיאון (או: הגוף הזוכר)״ עבורה יצרה גודר את  S.O.S.-Songs of Sequence יצירת משך השתתפות המסכמת את כל מחקר האמפתיה שלה. ב-2024 העלתה גודר את אהבה מוסיקה (עכשיו!) – בהשראת ובשילוב הזמרת דיקלה עם האלבום הראשון שלה ״אהבה מוסיקה״. היצירה נתמכה והוצגה על ידי Schauspiel Frankfurt, Mousonturm ותאטרון Hellerau ולאחר מכן עלתה בבכורה חגיגית ב-״פסטיבל ישראל״ שבירושלים. בדצמבר 2025 העלה גודר את היצירה ״חשוף על חלודה״ במסגרת פסטיבל ״דרישת שלום״ של בין שמיים וארץ בירושלים. 

לצד יצירותיה הארוכות יצרה גודר עבודות קצרות יותר: הקיר של אלינה ⁽¹⁹⁹⁹⁾, תגידי שלום יפה ⁽¹⁹⁹⁹⁾,i feel funny today ⁽²⁰⁰⁰⁾, שדות ירוקים לאנסמבל בת־שבע ⁽²⁰⁰⁰⁾, Under2 ללהקת 'מתניקולא' בברלין ⁽²⁰⁰⁵⁾, The Toxic Exotic Disappearance Act ללהקת המחול בת־שבע ⁽²⁰¹¹⁾ Gut Gift לרקדנית והכוריאוגרפית האיטלקייה פרנצ'סקה פוסקריני ⁽²⁰¹⁴⁾ והסולו Mighty Real עבור רקדנית מלהקת Ballet Capitole טולוז, צרפת ⁽²⁰¹⁸⁾. ב־2017 הוזמנה גודר ליצור את Face In ללהקת קנדוקו Candoco, להקה מעורבת יכולות (mixed abilities) מלונדון. היצירה זכתה לחשיפה רבה באירופה ובמזרח וונמצאת עד היום ברפרטואר הלהקה, כולל ורסיה דיגיטלית של המופע בהפקת והפצת ה־BBC.

ב־2015 הקימה גודר את ״קהילה בתנועה״ – יוזמה חברתית, הפועלת כחלק מלהקת יסמין גודר, אשר שמה דגש על פתיחת הסטודיו והעשייה בתוכו לאוכלוסיות נוספות וחוויות חיים שונות, תוך שימוש בעולם המחול כמרחב לשיח, אמפתיה, הנאה והנעה חברתית. ״קהילה בתנועה״ כוללת שיעורי מחול עכשווי שבועיים לאנשים המתמודדים עם פרקינסון, כנסים בינלאומיים סביב מחול וקהילה, ופיתוח יצירה מקורית לבמה בביצוע משתתפי השיעורים. החל מ 2020 התווסף ליוזמה פרויקט נעות مع بعض – שיעורי מחול לנשים ערביות, פלסטיניות ויהודיות שגרות ביפו, בשיתוף הכוריאוגרפית נור גראבלי ובתמיכת עמותת יד ביד וקרן תל-אביב.

גודר היא זוכת פרסים רבים, בהם פרס הבסי היוקרתי למחול ולפרפורמנס בניו יורק (Bessie Award) לשנת 2001 על יצירתה i feel funny today, שהוצגה ב–Dance Theater Workshop. פרסים נוספים כוללים: פרס משרד התרבות הישראלי ליוצר/ת צעיר/ה במחול (2001, 2003); פרס משרד התרבות הישראלי ל"להקה קטנה מצטיינת" במחול (2003, 2009); פרס רוזנבלום לאמנות הבמה של עיריית תל אביב כ"אמן מבטיח" (2004) וכ"אמן מצטיין" (2009). גודר הייתה אמנית נבחרת של קרן מקדמי התרבות בישראל (Israel Cultural Excellence Foundation) בשנים 2004-2009, ובשנת 2005 קיבלה את פרס מיכאל לנדאו היוקרתי לאמנויות הבמה מטעם עיריית תל אביב. ב־2015 קיבלה גודר את פרס משרד התרבות ל"יצירה הטובה ביותר" עבור עבודתה CLIMAX. בשנת 2017 זכתה בפרס שמעון פרס היוקרתי על תרומה יוצאת דופן לעיצוב היחסים בין גרמניה לישראל במסגרת הפרויקט הבינתחומי Störung/Ha-fra-ah, אשר איגד רקדנים, מדענים ואנשים המתמודדים עם פרקינסון לעבודה משותפת על נושא התנועה. בשנת 2018 נבחרה גודר לשמש כעמיתת הוראה אורחת במסגרת מלגת Valeska Gert לתחום המחול והפרפורמנס באוניברסיטת החופש בברלין (Freie Universität Berlin). לאחרונה זכתה גודר בפרס רוטשילד – יד הנדיב היוקרתי לשנת 2025.  

על עבודתה של גודר נכתבו שלושה ספרים:
Yasmeen Godder מאת פאולו רופיני (L’Epos, איטליה, 2005);
EXTREMUM – Reflection on the Work of Yasmeen Godder (מוזיאון פתח תקווה לאמנות והוצאת Asia, 2014);
Set in Motion: Dance–Art–Community (מוזיאון פתח תקווה לאמנות והוצאת Asia, 2017).
וגם ״ליפול למעלה- כתיבה עכשווית על גוף בטיפול״ – (2022) מאת שנער פנקס, פרק הוקדש לדיאלוג בין גודר לסופרת אודות הקשר בין עבודותיה למהלכים טיפוליים.  

גודר ויצירותיה זכו להתייחסויות ולמוקד ייחודי בשלושה ספרים נוספים על סצנת המחול העכשווי הבינלאומית, ביניהם בספרה של רוזיטה בואיסו Panorama de la Danse Contemporaine (100 Chorégraphes), בספרו של נוריקושי טקאו Dance Like Nobody (טוקיו, יפן, 2009), וכן בספר Performing Care – New Perspectives on Socially Engaged Performance, בעריכת אמנדה סטיוארט פישר וג'יימס תומפסון (Manchester University Press, 2020).

על הלהקה