Back מחול עכשיו – סיגל ברגמן ושירי סבח טייכר

קהילה בתנועה

מחשבות בעקבות שלוש שנות פעילות של שיעורי מחול עכשווי לאנשים החיים עם מחלת פרקינסון בסטודיו של להקת יסמין גודר

סיגל ברגמן ושירי סבח טייכר

 

״החופש התנועתי מחוץ לשיעור נהפך לאט לאט לחלק ממני".

״אני מקבל את המחלה פחות קשה מקודם״

״ זה השפיע על התנועה, על השינה ועל ההסתכלות על החיים.״

״התאפשר לי להכיר את הגוף ואת איך שאני יכול לעשות דברים עם המון רגש ותנועתיות, ואיך מתוך אימפרוביזציה-  להקל, לבלום ובאיזושהי רמה לשלוט בסימפטומים מסוימים.״

״למדתי מהשיעורים שאני יכול לרקוד. גם אם זה לא מושלם – זה שלי.״

 

בינואר 2018 התקיים כנס "קהילה בתנועה" שסיכם שלוש שנות פעילות בהן התקיימו שיעורי מחול לאנשים שחיים עם מחלת הפרקינסון בסטודיו של להקת יסמין גודר במרכז תרבות מנדל ביפו. המשפטים לעיל נאספו כחלק ממהלך התבוננות ומחשבה על השיעורים שנעשה לקראת הכנס, והם לקוחים מתוך תגובות חולי הפרקינסון לשאלות אודות מה הם חווים, צוברים ולוקחים איתם מהשיעורים.

שתי כתבות מוקדשות לנושא. הראשונה מתארת את המהלך הספציפי והייחודי שהתרחש בשיעורים ואת הכנס "קהילה בתנועה" אשר הרחיב והעמיק היבטים שונים של הפרוייקט. הכתבה השניה היא של גיא הגלר, מי שהיה לאורך עשר שנים המפיק והמנהל האדמינסטרטיבי של להקת יסמין גודר. הגלר ליווה את הפרויקט מתחילתו, יצר קשר משמעותי עם המשתתפים והפך למנוע מרכזי וגורם מקשר בין כל חלקי הפרויקט. המאמר שלו לקוח מהחוויה האישית שלו וממחקריו האקדמיים והלא-אקדמיים ומביא תובנות ומחשבות חדשות ומאתגרות אודות נושא הרעד- נושא תנועתי המזוהה עם מחלת הפרקינסון.

שיעורי המחול העכשווי לאנשים המתמודדים עם מחלת הפרקינסון החלו בשנת 2015 במסגרת פרויקט Störung/ הפרעה, בו שיתפה גודר פעולה עם תאטרון פרייבורג. במסגרת הפרויקט נפגשו מדענים, רקדנים מקצועיים, כוראוגרפים, רופאים ואנשים החיים עם פרקינסון – מישראל ומגרמניה – על מנת לחקור יחד היבטים מגוונים של  תנועה והפרעות תנועה. מהצד הגרמני של המיזם עמדו עמדו ג׳וזף מקרט (Josef Mackert) ומוניקה ג׳לט (Monica Gillette) מתיאטרון פרייבורג ביחד עם מכון Exzellenzcluster BrainLinks-BrainTools באוניברסיטת פרייבורג; מהצד הישראלי – להקת המחול של יסמין גודר, אוניברסיטת בן-גוריון, מכון טכנולוגי לישראל (הטכניון), אוניברסיטת חיפה, מכון ויצמן למדע, אוניברסיטת בר-אילן, והאוניברסיטה העברית בירושלים. בסיום שנת הפרויקט, ב-2016 הוחלט להמשיך את השיעורים באופן קבוע בסטודיו ובשנת 2017, בתמיכת הקרן המשפחתית על-שם תד אריסון, התרחבו השיעורים למתכונת דו-שבועית ללא תשלום. גם היום, ב-2018 השיעורים ממשיכים לפעול. לאורך כל שנות הפעילות מתנהלים השיעורים בפורמט של צוות מורים מגוון, כאשר בכל חודש או חודשיים מורה אחר מנחה את השיעור. בנוסף על כך, השיעורים נתמכים ע"י מערך של מתנדבים המגיעים ברובם מתחום המחול והתנועה.

ההזמנה הקהילתית שנוצרה בסטודיו של גודר ממשיכה מגמה עולמית בה להקות מקצועיות ומרכזי מחול  פותחים את דלתותיהם לקהילת חולי פרקינסון. היוזמה הראשונה לשיעורים כאלה הייתה לפני כ-17 שנה, כאשר אישה חולת פרקינסון נכנסה לסטודיו של להקת מרק מוריס (Mark Morris)  בברוקלין ניו-יורק, וביקשה לרקוד. דיויד לוונטל (David Leventhal), שהיה אז רקדן בלהקה, נענה להצעה  ויחד עם רקדן נוסף ועם מספר חולי פרקינסון נכנסו לסטודיו ובדקו כיצד ניתן ליצור שיעורים שמתאימים להם. אותה אישה, כך מספר דיויד לוונטל, ביקשה ממנו לא ללמוד דבר על המחלה, אלא לפתח את השיעורים מתוך המפגש. הצלחת השעורים הביאה לפיתוח יוזמות דומות במדינות רבות בעולם שכוללות כיום, בין השאר, את הבלט המלכותי של אנגליה, תאטרון פרייבורג, הבלט הלאומי הקנדי,הבלט הלאומי של הולנד ומרכז המחול בבסאנו דל גראפה (Bassano del Grappa) באיטליה.

הבקשה שהופנתה לדיויד לוונטל ללמוד על המחלה דרך מפגש והתנסות, טמנה בחובה הבנה משמעותית  לגבי כוחם של שיעורי המחול מאז ועד היום. היא הרגישה שההתכונות המיטבית להוראת השיעורים מצריכה פחות הבנה של המחלה ויותר הבנה על מה מקדם בריאות. העיקרון הזה מנחה  את השיעורים שמתקיימים בסטודיו ביפו במרכז תרבות מנדל, כבר מתחילת הפרויקט. האמונה ביכולת האדם להתפתח בכל מצב, והביטחון שניתן לעשות זאת דרך מחול ואמנות עומדת בבסיס כל שיעור. הרצון לחלוק ידע ששמור לרקדנים עם אנשים מחוץ לקהילת המחול, נובע מאמונה חזקה שהידע הזה יכול לשפר את חייהם של אנשים רבים. כרקדנים אנחנו יודעים שהרגישות לנוכחות הפיזית שלנו, מאפשרת לנו ללמוד מהגוף על עצמנו, על החיים, על קשרים עם אנשים אחרים, ועל הדרך שבה המרחב בו אנו חיים משפיע עלינו. כך למשל, במהלך הכנס "קהילה בתנועה" סיפר  אחד המשתתפים כי הוא חווה שתי חוויות מקבילות: האחת של המחלה – אשר הולכת ומצמצמת אותו והאחרת של המפגש עם המחול – אשר הולכת ומרחיבה אותו. ואכן, מחקרים מראים שעיקר השפעת שעורי מחול על חולי פרקינסון היא בשיפור איכות החיים שלהם ולא במניעת התפתחות המחלה. כלומר- השפעתם היא על הדרך בה האנשים חווים את עצמם ואת גופם.

הרכיב הראשון והבסיסי אשר מאפיין את השיעורים הוא התייחסות למשתתפים כרקדנים ופניה אל היכולות המתפתחות שלהם. רכיב שני וחשוב בשיעורים הוא היותם קהילתיים. הקהילה שמגיעה לשיעורים היא מאוד מגוונת- בגיל, ביכולת הגופנית, בתחומי העיסוק ובסיבה בגללה הגיעו לשיעורים. אל השיעורים מגיעים רקדנים צעירים, אנשי מחול מנוסים שמוצאים בשעורים השראה ליצירות שלהם, מטפלים משיטות שונות שבאים להתנסות במודל הייחודי הזה, אנשים שמתמודדים עם מחלת הפרקינסון ולעיתים גם בני משפחותיהם. הקבוצה המגוונת הזאת, נפגשת למחקר על גוף, תנועה ,קול, קצב, הקשבה, תקשורת, תשוקה לנוע, יצירתיות ואומנות. במהלך השנים כמות הרקדנים המתמודדים עם מחלת הפרקינסון וכמות המתנדבים והעוזרים שבאו לשיעור הייתה כמעט שווה, וכולם באו קודם כל "לעשות שיעור", ללמוד. אחת המשתתפות הוותיקות של השיעורים, כתבה בסיכום מכתב בו שיתפה בחוויותיה: ״אולי יותר מכל, נוצר אמון. אמון באנשים הצעירים, אמון בחברי הקהילה, אמון ביכולת שלי להשתנות, ולו גם מעט, מההיבט רגשי כמו גם מההיבט הגופני.״

היבט קהילתי נוסף של השיעורים יוצא  מתוך תפיסה הרואה ברקדנים חולי הפרקינסון חלק מקהילת המחול, ובחשיפה לאמנות חלק מתהליך ההתפתחות והלמידה. לאורך שנות הפרויקט  הוזמנו המשתתפים לחזרות פתוחות של מורים יוצרים ולהופעות מחול עכשווי. הדבר יצר חיבור נוסף ומשמעותי לאופן שבו תפסו חלק מהמשתתפים את התהליך שהם עוברים ואת הדרך שבה הם רואים מחול. כפי ששיתף אחד הרקדנים חולה הפרקינסון: ״בעבר המחול בכלל לא העסיק אותי. מאז הצטרפותי לפרויקט, כל דבר, החל משיחה על, כתבה, שידור שמתעסק בז'אנר המחולי – קורא ומתעניין, מתלהב, מרגיש חלק.״

היבט ייחודי נוסף בשיעורים הוא הגיוון התוכני וחילופי התפקידים של המורים בתכנית. בשיעורים ישנה תחלופה בין מורים, המתמקדים בפרקטיקות מחול שונות- מקפוארה דרך שיטת אלכסנדר ועד למחקר קולי ואלתור. חלק מהמורים מביאים תכנים מתוך המחקר האמנותי שלהם וחלק חוקרים את השפה ההוראתית שלהם. המורים לא רק מתחלפים ביניהם אחת לחודש אלא גם מתחלפים פעמים רבות בתפקיד שלהם בשיעור כאשר הם מגיעים לשיעורים כתומכי הוראה ולעיתים כמתנדבים/תלמידים. חלופה זו מאפשרת למורים ללמוד על השיעורים מנקודות מבט משתנות. ככל שהזמן עבר, רבים מהמורים החלו להעז יותר וגילו כי מבנה השיעור ה"קלאסי"- כפי שנחשפו אליו מהשיעורים המתקיימים במקומות שונים בעולם – יכול להשתנות. מעגל הכיסאות שהתחיל את רוב השיעורים בשנה הראשונה אט אט התפזר לשולי החדר. שיעורים מסוימים החלו להתרחש ללא הפסקה, מתוך הבנה משותפת שכל אחד מכיר את כוחותיו ויכולותיו, ומי שזקוק למנוחה מוזמן לשבת בצד ולהצטרף בהמשך. המורים יחד עם המתנדבים והתלמידים למדו איך לעבוד ולהיעזר בקיר, בספסלים ואפילו ברצפה על מנת להתגבר על האתגרים שמציבה המחלה. בהדרגה התגלה שהתלמידים יודעים יותר ויותר להתאים את ההנחיות בשיעור, כל אחד ליכולותיו וצרכיו. בנוסף, הרבה מורים דיווחו שהם מצאו את עצמם מעלים עוד ועוד את רמת המקצועיות של השעורים, ונכחו שהתלמידים נענים ונהנים מהאתגרים המוצבים בפניהם. המגוון והשוני בין המורים והשיעורים ייצר גם אצל התלמידים הרבה גמישות ואפשר לכל תלמיד למצוא את ההקשר הספציפי שלו לגוף ולפתח את הטעם התנועתי והאמנותי שלו. 

בינואר 2018 התקיים כנס "קהילה בתנועה" שסיכם את שלושת שנות הפעילות של שיעורי המחול תוך רצון לתת ביטוי לקהילה ולגוף הידע העשיר שצמחו מתוכם. הכנס הזמין את הקהל להתבונן, לחוות ולבחון מחדש את הקשר בין מחשבה ותנועה, מחול ואיכות חיים, ואמנות ככוח המניע שינוי בקהילה. הכנס התמקד מחד בפרקטיקות של הוראת מחול לאנשים החיים עם פרקינסון ומאידך בחשיבה חדשנית אודות יוזמות שמקשרות בין יצירה, גוף וקהילה. הכנס כלל סדנאות חווייתיות, מופעים, מפגשים והרצאות-אורח. את הפעילות הנחו אנשי מחול מישראל ומחו"ל, אנשי אקדמיה וחולי הפרקינסון עצמם. בין האורחים מחו״ל השתתפו:  דיוויד לוונטל- מייסד ומנהל תכנית Dance for Parkinson's Disease שפועלת בלהקת המחול מרק מוריס ומשמשת כמודל ב-24 מדינות שונות, רוברטו קסארוטו- מנהל הפרויקטים למחול ב-Centro per la Scena Contemporanea -Operaestate Festival בבסאנו דל גראפה באיטליה ויוזם פרויקט  Dance Well- מחקר תנועתי לפרקינסון ומוניקה ג'ילט, רקדנית וכוראוגרפית, יוזמת שותפה לפרויקטים "BrainDance"  ו-הפרעה/ Störung. האורחים הציגו את פועלם ושיתפו את הקהל בתפישתם הקהילתית, הפדגוגית והאמנותית.  בנוסף התקיימו שתי הרצאות של פרופ' עידן שגב, מנהל המחלקה לנוירוביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים על המוח היצירתי ופרופ' זלי גורביץ', משורר ופרופסור (אמריטוס) לאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים על הקשר בין שיחה וריקוד.ההרצאות נתנו הקשר רחב לעבודה שנעשית  בשיעורים והזמין אנשים המתעניינים בשפה ובמדע לראות כיצד עבודה גופנית יכולה להעשיר את תחום העניין שלהם.

נפרט אודות שתיים מהפעילויות בכנס, אחת שבחנה מה הוא הידע הרקדני שעובר במפגש עם הקהילה, והשניה שאפשרה לקהילת חולי הפרקינסון לשתף בידע הרקדני שלהם. כדי להתבונן על הידע הרקדני ומקומו בהקשר הקהילתי יצרנו מפגש ליזמי מחול בקהילה בארץ אליו הוזמנו רקדנים ומורים מביאים את עולם המחול לקהילות עם צרכים ויכולות מגוונות. את המפגש פתחה אילנית תדמור, יזמית של פרוייקטים חברתיים של תנועה ומחול ומנהלת תכנית ״רקדן בקהילה״, אשר דיברה על יזמות וגמישות מחשבתית ועל התנאים שמאפשרים לפרוייקטים קהילתיים להתפתח ולהצליח. בהמשך התקיימו מעגלי שיח, עבודה גופנית וכתיבה בהנחיתה של מוניקה ג׳ילט, בהם שיתפו כל אחד ואחת את החוויה והעשייה הקהילתית שלהם במטרה לייצר מרחב ללמידה והפריה הדדית. המפגש נתן הזדמנות להתבונן בעדשה רחבה יותר על הערך של תחום המחול  וניסה לברר מה הן היכולות שמלמדים מורים למחול, איך הן מתקבלות אצל אנשים ללא רקע בתחום וכיצד ממקמים את כל אחד בתוך השדה של הוראת תנועה לאנשים מחוץ לעולם המחול? המפגש  היה ראשוני מעורר ומסקרן ופתח רצון אצל רבים להמשך והעמקה.

הפעילות השניה עליה נפרט היוותה את אחד מרגעי השיא בכנס ובה הוזמן הקהל להשתתף בשיעור מחול שלימדו חולי הפרקינסון יחד עם המורים. מתוך תפיסה שהדרך הטובה ביותר להבין משהו היא ללמד אותו, בחרו הרקדנים חולי הפרקינסון תרגיל או מהלך תנועתי שמבטא משהו שהיה משמעותי עבורם, ולימדו אותו בכנס. הם נפגשו עם אחד המורים והפכו את הידע שצברו בשיעורים מידע פאסיבי- של מקבלים- לידע אקטיבי של מורים. בפגישות ההכנה הם הגדירו מהו הדבר שנגע בהם, איך להפוך אותו לתרגיל פיזי, ומה הדרך הטובה ביותר ללמד אותו. פגישת ההכנה הזאת היתה רגע עוצמתי בהכנות לכנס בו חוו המורים את נקודת המבט של הרקדנים חולי הפרקינסון, וזכו להיות בתפקיד המובלים ולא המובילים. הנושאים שהעלו התלמידים היו: התגברות על הקשיים של תחילת יום, התענוג לנוע בלי לחשוב ולתכנן את התנועה, כיצד שקט גופני מוביל לשקט מחשבתי ולהפך, איך ליצר התמסרות ורכישת ביטחון, ריכוז והקשר שלו למקצבים וכיצד לרעוד מילים.

בפעילות המיוחדת הזו ראינו כמה העיסוק בתנועה מאפשר תקשורת ושיתוף ונחשפנו לעושר החוויתי של תלמידי השיעורים חולי הפרקינסון. בכדי להדגיש את חלקם הכה משמעותי של תלמידי השיעורים באופיים הייחודי של השיעורים, בחרנו לסיים את המאמר בציטוט של אחת הרקדניות בפרויקט  : ״כל פעם אני מתפעמת מחדש ממשתתפי השיעורים המתמודדים עם מחלת הפרקינסון- האומץ לבוא ולרקוד. כמה לא ברור מאליו וכמה מרגש. חלק מהמשתתפים מעולם לא רקדו לפני כן- והנה פתאום הם מוצאים עצמם מתמסרים להנחיות כמו- " תן לאגן להוביל אותך בחדר" , "דמיינו שאתם רוקדים על רצפת זכוכית"  או "תארי את החלל סביבך עם הגוף ועם הקול".. בכל פעם אני מופתעת מכמה יצירתיות, נוכחות, כנות, הומור, תעוזה ואמון האנשים האלה מביאים איתם לסטודיו.״

 סיגל ברגמן – כוראוגרפית עצמאית מורה לאלתור וקומפוזיציה, ומורה לשיטת אלכסנדר המתמחה בעבודה עם אומני במה. שירי סבח טייכר – רקדנית, יוצרת עצמאית, מורה לאמפרוביזציה ולפלדנקרייז. מעורבת בפיתוח והובלה של פרויקטים המפגישים תנועה וקהילה. שתיהן ביחד עם יסמין גודר, היו אחראיות לבניית הקונספט והתוכן של הכנס "קהילה בתנועה". הן שותפות בפרויקט מתחילת דרכו, כמורות עוזרות הוראה ותלמידות.