אולם

במה שהיה פעם אולם מקום שוקק, מתקבצים חמישה אנשים, כמו שאריות מעולם שאיננו עוד. יחד הם מנסים להחיות את הווי המקום ולהגשים פנטזיות אישיות ומשותפות. כאן יכולתם לתקשורת היא מעבר למקובל; לאפשר לקבל מה שהזולת יכול לתת, ולהתגונן למעשה כל מה שעומד למבחן. השיא מגיע עם שירתה של דיקלה, אשר מביאה ענבה, אולי מעט מאוחר מדי, אל תוך עולמם.

אולם הועלה לראשונה במסגרת הרמת מסך (2001) וחשיפה בינלאומית במרכז סוזן דלל לאומניות בתל־אביב.