מזה מספר שנים הכוראוגרפית יסמין גודר נמצאת במסע חקר עמוק של המושג אמפתיה. במופע הסולו שלה "מתרגלים אמפתיה #3", שנוצר בצל התפשטות מגפת הקורונה, שואלת גודר באומץ ובכנות בלתי מתפשרת – מה גורם לנו להזדהות?
לעבודתה של הכוראוגרפית יסמין גודר נחשפתי לראשונה אי שם בשנת 2015 בתור סטודנטית למחול, כאשר צפיתי במופע "CLIMAX" שיצרה עבור להקתה. זה לא היה דומה לשום דבר שראיתי קודם. המופע התרחש בסטודיו, הקהל בחר היכן להתמקם בחלל ולא הייתה במה.
בבעיטה אינטנסיבית, רגישה, מדויקת ומשוחררת להפליא, "CLIMAX" טלטל את רוב מה שחשבתי עד אז על עולם המחול. כשתפקדו את אחד ממופעיה של גודר, תבינו בדיוק איך מרגישה הבעיטה הזו: תנועות יפות ומנומסות מפנות את מקומן לאינטימיות, לרגשות חשופים, לנזילות מגדרית ולמתיחת ביקורת על המציאות.
המחול של גודר רחב וכולל הרבה יותר מתנועה. היא לא יוצרת רק עבור רקדנים.ות והיא לא משתמשת רק בגוף. כמו הגוף, גם החומר הפלסטי מהווה עבורה כלי להעברת מסר, למתיחת ביקורת וליצירת חוויה. מסכות, מסכים, בגדים, צעצועים ועבודות אומנות מייצרים על הבמה קשת רחבה של דימויים מעוררי מחשבה, שעולים לשבריר שנייה ואז מתפרקים. בדומה לוירטואוזיות של הרקדן.ית ולשינויים שגופו.ה עובר – כך גם האובייקט אצל גודר מתעצב במיומנות ומשנה את אופיו לאורך המופע, תורם לחוויית צפייה דינאמית, בלתי צפויה ומסקרנת.
מלאת ציפייה, הגעתי לצפות במופע החדש של גודר, "מתרגלים אמפתיה #3". נכנסתי לסטודיו זהבה וז'אק במרכז סוזן דלל ותפסתי את מקומי באחד הכסאות שהקיפו את החלל המרכזי ששימש כבמה. כסא אחד בתוך הקהל נשמר לגודר עצמה, לצידו שולחן קפה קטן מעץ כהה ועליו מונחת כוס בירה ענקית מלאה במים. מסביב פוזרו אובייקטים סרוגים מלאי צבע שיצר האמן הפלסטי גילי אבישר. באחד מרגעי ה"אתנחתא" במהלך המופע, בעודה נחה בכיסא ברגליים פשוקות וגומעת מים מכוס הבירה, גודר פונה לצופות ומספרת: "הגעתי לסטודיו של גילי אבישר, ראיתי את העבודות שלו וביקשתי ממנו לקחת אותן אליי לסטודיו. העבודות שלו גמישות, הן מגיבות אלי, לגוף שלי".
בהמשך המופע, שבה גודר אל הבמה בליווי האובייקטים הסרוגים ומפזרת אותם בחלל. היא עושה בהם שימושים מגוונים: מייצרת שדיים, מפרקי גוף, מכסה את ראשה ואת ברכיה הנגררות על רצפת הלינולאום. אובייקט אחר עוטף את גופה, היא מתערסלת ונסגרת בתוכו כאילו היה גולם שנסרג סביבה, מתקשרת את אופי המרחב האישי שביקשה "לסרוג" סביב עצמה בימי הסגר. כל אותם מפגשים גמישים בין גופה לבין האובייקטים יוצרים דימויים שמיד מתפרקים והופכים לדימוי אחר. כל אחד מהדימויים מציע פריזמה מעט שונה על אמפתיה, על עצמיות ועל הקשר ביניהן.
במקור היצירה "מתרגלים אמפתיה #3" נועדה ללהקתה של גודר, אך תוך כדי העבודה נגיף חדש החל להתפשט בעולם, שינה את התכניות והוביל אותה לחקור אמפתיה באמצעות סולו אישי. הצפייה במופע מעלה שאלה על הקשר בין אמפתיה עצמית לאמפתיה כלפי האחר וכלפי הסביבה. בין אם ניתנת תשובה ובין אם לא, העיסוק האמנותי של גודר בנושא של אמפתיה, במיוחד במציאות מורכבת של סכסוכים פוליטיים ומגיפה עולמית, מביא איתו משב רוח רענן, אופטימי ומואר.