חזרה כמה כיף הרוע הזה

רות אשל
01.05.2008

"אני רעה אני" מאת יסמין גודר בשיתוף הרקדנים, גודר שטופת תזזית דמונית, ואילו הרקדנים הרשעים האחרים מקרינים כאילו תמימות

 התוכניות של יסמין גודר מאתגרות את הצופה: הן ישירות, בוטות, מצליפות ומרתקות בהעזה ובלקסיקון התנועה שלהן. כל זה נכון גם למופע "אני רעה אני", שדומה לסרט זוועה העשוי בכישרון בוהק. לרוע יש אנרגיה בוהקת, מסתורית ודחוסה בתוך הגוף של גודר, והיא מבקשת להשתעשע כשהיא פותחת את תיבת פנדורה של כל אחד הרקדנים שממנה גולשים אדים של מתח הממלאים את הבמה. כמה כיף הרוע הזה, כמה חזק ומרוכז.

גודר שטופת תזזית דמונית, ואילו הרקדנים הרשעים האחרים מקרינים כאילו תמימות, מעין ילדים שנשלפו מדפי ציור המעטרים את הספרים של אגדות הנזל וגרטל. הם סוחטים החוצה את הרוע בעזרת כיווץ של השרירים, מתוך תענוג של דחיסה וסחיטה. הפה נפער, תאב לספק את הרעב לנגיעה עמוקה, מרטיטה וכואבת של תענוג. גודר מנצחת על כל זה. היא עוטה מסיכה של חיה טורפת על פניה ומאיצה בפולחן – להשיל את כל הגבולות, להשיל את כל המסכות הכמו-תרבותיות. הכוריאוגרפיה, הדרמטורגיה, הקצב הפנימי של היצירה, הכל נעשה בכישרון מופלא שמעורר השתאות ודחייה.

כמה כיף הרוע הזה

פורסם באתר ״עכבר העיר״