חזרה בריאת עולם

רונה קופרבוים
01.12.2009

כיוון שיסמין גודר זרקה אותי – את כולנו בקהל – לתוך מים שהלכו והתחממו עד שהחלו לרתוח, ובתחתית ראינו צורות חיים לא מוכרות שוחות לכאן ולשם, וזה היה עמוק ומערער ומסוכן אפילו, אני מתקשה לסכם את היצירה החדשה שלה בצורה מסודרת.
"אוהבים אש" היא לא מחול מסודר, ואם מתקרבים מספיק אל האש הזו היא כבה. זאת כמובן סיבה מצוינת להתקרב אליה. יחד עם ערן שני, הרקדן הקבוע בשנים האחרונות, ובשיתוף פעולה עם האמן יוחאי מטוס, גודר יולדת מוטציות של אהבה, רומנטיקה, כוחניות, קרבה, ארוטיקה, פתיינות. ההתעללויות הקטנות שהן הדרכים המשונות שלנו לומר "אני אוהב". לנוכחות של גודר על במה אין תחליף. מחזיקה בידה מספריים, לובשת שמלת ערב וגרביונים קרועים, מכריחה את החלל להישאב לתוך הגוף שלה, מצחיקה ואירונית, נעה באלסטיות מדהימה.
"אוהבים אש" לא מחזיקה מבנה או כללים של מחול: היא מתפתחת עקלתונית לסדרת דימויים פלסטיים, תנועתיים ורגשיים. בובת איל מבותרת על הבמה וקרביה מפוזרים, הרקדנים מתפלשים בה והופכים את הפנימיות לאביזר שאפר לחבוש. ברקע מושמעים הוואלסים הרומנטיים הגדולים. מטוס נכנס לקראת הסוף והופך את התמונה הזוגית על פיה. מאחוריו מתגלה לב ניאון מהבהב, סדוק. השלושה תולשים נימים בוהקים מתוך הלב ומכים אחד את השני.
זה פסיכי לגמרי ומעורר מחשבה ואיכשהו גם מרגש. יצירה שלא מחפשת נוחות אלא בוראת לעצמה יקום.
הפעם, בניגוד לפעמים אחרות, למשל ב"קרם תות ואבק שריפה", המינון בין תנועה לדינאמיקה דרמטית מדויק ומספק. לכו לראות את גודר רוקדת בכפכפים אדומים, לשון משורבבת, הרמוניה של פרכוסים חכמים מאד.

פורסם בידיעות אחרונות