חזרה האירוניה שבאהבה

גלובס
07.12.2009

"אוהבים אש" עבודתה החדשה של הכוריאוגרפית יסמין גודר שבה היא מופיעה עם ערן שני והאמן האורח יוחאי מטוס, היא הזמנה להתארח בקברט הססגוני של היוצרת, שכמו בעבודותיה הקודמות שוטחת בפני הצופה את ליבה ואת קרביה, אך הפעם היא עושה זאת עם הרבה הומור.

היצירה נבנתה על פסקול יצירות ואלס מוכרות, והפתוס והרומנטיקה של הוואלסים מקבלים משמעויות חדשות כשהם מלווים את רעיונותיה הנהדרים של גודר. ערן שני, בדמות הגבר הנחשק, שכולו אומר חוסר אונים ושבריריות, וגודר בדמות האישה הנחשקת, שלבושה בטרנינג ובכפכפי פלסטיק אדומים, מייצרים אמירה אירונית ונוגעת ללב על אהבה, רומנטיקה, וכל מה שביניהם.

על הבמה בובת חיה שאותה סוחב שני למען גודר, ולמענה הוא מוציא מתוכה את קרביה – שרשראות אדומות, גושים מדמי בשר, לב שמשמיע צליל מכני עמום. את העיסוק בבגדים ובחפצים המשנים את תפקידם בהתאם לרצונה של היוצרת לוקחת כאן גודר למקום גרוטסקי, ואותם החפצים שהוציא שני מקרביה של החיה נלבשים על-ידי גודר כמו חגורת נפץ.

למרבה השמחה, אותו האלמנט הנפיץ שאפיין את יצירותיה הקודמות מקבל כאן מקום מלא אוויר והומור מתוחכם, שמוגש באופן כביכול פשוט אך מאוד לא פשטני. הדיאלוג בין שני לגודר מסתיים עם כניסתו לבמה של יוחאי מטוס, המרכיב מכל מה שנותר על הבמה מעין מדורה המוארת בפלורוסנטים, שהזוג כביכול מתחמם לאורה.

מאחוריהם נחשף לב גדול עשוי גם הוא פלורסנטים, ומטוס עצמו נפלא בנוכחותו הבימתית, חבוש משקפי טייסים ופועל כמי שיודע טוב מה הוא עושה. הרצינות המוגזמת שבה הוא מבצע את פעולותיו, היא אותה הרצינות שבה מבצעים גודר ושני את פעולותיהם ומתוך הרצינות הזו, המוזיקה והפער בין אלה ובין הפעולות עצמן נוצרת אמירה מקסימה וחכמה על הפער בין השאיפה שלנו לאהוב ולהתאהב כמו בסרטים, ובין המציאות שבה אנו מתקיימים כיצורים פגיעים, חסרי קסם בעליל.

באותו ערב ניתנת הזדמנות לצפות גם ביצירה "נמביה" מאת איריס ארז, שבעבר רקדה עם גודר ובשנים האחרונות פנתה ליצירה עצמאית. ארז הציגה יצירה מעניינת ומופנמת שניכרת בה השפעתה של גודר אך יש בה בגרות והבטחה רבה.