חזרה משחקים באש

ענת זכריה
07.12.2019

"אוהבים אש" או "אהבה אש" היא יצירתה החדשה של יסמין גודר, הבנויה כולה על פסקול יצירות ואלס מוכרות, ועוסקת באסתטיקה הרומנטית של המוזיקה דרך פריזמה אישית ופרטית, ומנסה להיסחף ולהרגיש אותה ללא שיפוט ותנאי.

היצירה עוברת מסע פתלתל ומלא בהומור בין זהויות ושכבות רגשיות שונות בחיפוש אחר מהי רומנטיקה. הרצון להתאהב, להיסחף, ולהסתחרר מתבטא דרך דימויים פיזיים ופלסטיים המעניקים זווית מפתיעה לסטריאוטיפים של זהות גברית ונשית, ותפיסות של זוגיות ומערכות יחסים.

בעבודה זו ממשיכה גודר לשתף פעולה עם הדרמטורג איציק ג'ולי ועם הרקדן ערן שני, ולראשונה עם האמן הפלסטי יוחאי מטוס, היוצר תגובה פרפורמטיבית-פלסטית ליצירה, מתוך השפה הוויזואלית האישית שלו.

לקהל שנכנס לאולם, מתגלה אישה בחלוק בית מרושל מעל מכנסי טרנינג כחולים וגופיה אפורה. על מפרק ידה כרית סיכות ולרגליה כפכפי פלסטיק אדומים. לצידה גבר שמראהו מזכיר סאטיר, לבוש חולצת טריקו לבנה עליה מוטלת פרווה של חיה.

האישה תופרת את הפרווה לחולצה, החיה גדלה והמספרים החותכות מנצנצות באור המבליח, מחזירות אור. האישה מרוצה, הגבר מזיז את גופו נזהר מלהידקר נבוך מחולשתו הגלויה, בדחף ומבט ממזרי היא גוזרת שערה מזקנו ועוד אחת קרובה לטבור מגחיכה את הסיטאציה. ואלסים מתוקים מתנגנים היא עוזבת, עכשיו זמנה של החיה לנוע, להראות מה היא יודעת מעצמה: להביט מעבר

לכתף, לשרבב לשון, להצביע צוחק למחוא כף.

המספרים נעוצות ברצפת הבמה, חלקי הפרווה בערימה לצידם. אחר כך היא תחזור בנעלי עקב ושמלת ערב, מיקרופון בידה. היא המנחה האולטימטיבית, היא שרה מזמינה את החיה לעשות מעשה מכונן – פשוט לצוד. הוא נכנס אל הבמה מושך אחריו גוויה של חיה אולי חזיר-בר או אריה. הוא רוכן לשפוך את קרביה, מתענג על הדם וחרוזי הזכוכית האדומים, שריריו מבהיקים מזיעה כשהוא מתפלש בנוזל האדום. הוא יהיה מקור הזרם העובר ביניהם לאורך הדואט, ומקור התנועה, ויש בו חיים ומוות וחושך ואור. ויש משהו באדום הזה הבוער שאין כמותו שדורש חיים שלמים.

אוהבים אש צילום: תמר לם
הבמה הולכת ומתלכלכת אבל ככל שהעבודה מתקדמת התחושה היא שהם נדרשים לפחות ופחות אביזרים ומסתפקים האחד בשני. האיש, האישה והחיה יודעים לנוע לבד. הם מחליפים דימויים בקצב מסחרר כל הזמן ממלאים את הרווח. היא כבשה, הוא אריה. הוא הופך עם סרט שחור דביק את רגליו לטפירים, היא קורעת את גרביוני הניילון בקרניה ובחוד העקב של נעליה מותירה את הבד השסוע תלוי. אחד הדימויים היפים מתרחש כשהגבר לובש את גוית החיה האישה עולה רוכבת עליו כמו ברודיאו הצל מאחוריה גדל.

"אוהבים אש" היא עבודה מורכבת ומרגשת וערן שני ויסמין גודר נפלאים באמת. התנועה ביניהם עשירה ומלאת דיוק, והם הופכים על הבמה לגופים המוגדרים מתוך עצמם כאלה שאינם תלויי מקום והקשר. יכולת התנועה שלהם הופכת אותם לנוכחויות מוחלטות. היפה שבהם מקורו בממשות. לא באמת נזקקתי לנוכחותו של יוחאי מטוס שהוא יוצר מוכשר כשלעצמו ופרפורמנס בהתהוות, וגם לא ללב הניאון שלו. כשהם שרועים בסוף זו לצד זה כרוכים בעבותות הכל מאודנו, באחת היה בי לב.