חזרה פעולה הומאנית מגולמת גוף

יעל (ילי) נתיב
01.11.2019

The symbol of people's myth is their own body. How people experience their body is their story. That story is their myth and how they perform it is their ritual (Anna Halprin)

פעולה הומאנית מגולמת גוף

ביוני 2019 הזדמן לי לצפות פעמיים ברצף בגרסה הראשונה של יצירתה של יסמין גודר מתרגלים אמפתיה. זו היתה הפעם הראשונה שהעבודה הוצגה בפני קהל, כמעין ניסיון טרום בכורה בפסטיבל השנתי "מג'נטה" ב"אלמה מרכז אמנויות" בזיכרון יעקוב. לאחר מספר ימים כתבתי לה במייל כך: "בעיני זה היה קצת כמו ניסוי בבני אדם. זה נשמע רע, אבל אני מתכוונת במובן הטוב של הדבר. ניסוי במובן שהדברים היו מאד גולמיים, ואני מתרשמת שזו איכות שאת מחפשת לשמר במופע. האמנם?" על כך השיבה: "אני מחפשת הימצאות משותפת שאינה נופלת לתוך הייצוג אלא באמת מתרחשת בזמן אמיתי ובאיכות גולמית".

ב-מתרגלים אמפתיה הכוריאוגרפיה אינה עוסקת בתנועה או בסגנוניזציה שלה, אלא ביצירה של אירוע מחול מובנה, המתחולל מתוך התגובה של הרקדנים למצבים פיזיים ורגשיים ספציפיים. הקונוונציות הבימתיות-תיאטרוניות והשאיפה לאשליה סימבולית אסתטית מקובלת מוסטות הצידה, הקהל יושב מסביב ובסמוך לרקדנים, וגודר הופכת את יצירת המחול ואת המופע עצמו למרחב משותף של התנסות. האתגר של הרקדנים, כך נראה, הוא להתמודד עם הדיאלקטיקה הקיימת בין המובנה והמתוכנן (הכוריאוגרפיה), לבין הפעולות המתבצעות בזמן אמת, מתוך כוונה לייצר מצבים אנרגטיים מדויקים, רגשיים וגולמיים המנסחים בו בזמן את אופן המופע ואת מהותו.

מנגנון הפעולה של היצירה טמון במערכת הקשרים הגופניים הנבנית בין הרקדנים, באינטראקציה האינטר-סובייקטיבית חושית הנוצרת ביניהם ובתרגול יחסים של הקשבה והדדיות שהכוריאוגרפיה מפעילה עליהם.

תמונת הפתיחה לדוגמה, מייצרת מבנה קבוצתי שיש בו פעולה מכוונת של אמון ותלות הדדית. מהלך כוריאוגרפי זה המכיל את ערכיה האתיים והאסתטיים של היצירה הופך לטקס מובנה אשר יחזור על עצמו כריטואל. נדמה שכבר ברגעים מוקדמים אלו, קבוצת הרקדנים מבססת לעצמה עולם חברתי, התנהגותי ורגשי בעל חוקים משלו, בו אפשר לבדוק ולאתגר את ההנחה, כי ניתן לסמוך באופן מובהק על המוכנות והנאמנות של כל אחד ואחת מהם להיות זמין ונוכח לאחרים.

הדינמיקה של המופע בנויה מרגעי שיא אינטנסיביים המלווים בקריסה/נפילה אל הקרקע כאשר הרקדנים מייצרים לעצמם רשת של תמיכה, אוחזים ותומכים זה בזה, ומובילים זה את איבריו של זו בעדינות רבה. רשת זו אף היא משקפת באופן מעשי את ערך העיקרון המרכזי של מערכת היחסים בין הרקדנים – אמפתיה, ומאפשרת להם לחוות קשת של מצבים כוריאוגרפיים עד מצבי קיצון ופגיעוּת של כאב, עונג, שמחה ואקסטזה.

מרכיב מהותי בשזירת היחסים בין הרקדנים הוא הקול המופק באופן אינטגרטיבי מתוך התנועה וממפגשי הגוף הקבוצתיים, והופך בהדרגה לביטויים של שירה ולפס הקול של העבודה.  ממד זה של קול ושירה מייצגת מרחב נוסף של התקשורת הדיאלוגית הנבנית בין הרקדנים ומתוך הפעולות שלהם ומשמשים, לדבריה של גודר כ"פרטיטורה" המשקפת את הצרכים האינדיבידואלים והקבוצתיים של המשתתפים.

במתרגלים אמפתיה, גודר ממשיכה את מחקרה הכוריאוגרפי של השנים האחרונות ואת החיפוש אחר ממדים אנושיים ואינטגרטיביים הטמונים ביצירת מחול. מעבר לכך שהיא מבקשת לאתגר הן את מערך הייצוגים המסורתי של המחול והן את היחסים בינו ובין רקדנים, מופע וקהל; היא מבקשת לבדוק כיצד ניתן ליצור עבודה שפעולותיה הכוריאוגרפיות הן הומאניות ותראפויטיות ביסודן בהתייחס לרקדנים וקהל הנוכח.

במובן זה היא ממשיכה את דרכן של שתי דמויות מפתח בהיסטוריה של המחול המודרני אשר חיפשו את נקודות השילוב בין מחול כתצורת אמנות לבין ריפוי וקהילתיות. האחד הוא רודולף לאבאן מחלוצי האקספרסיוניזם הגרמני במחצית הראשונה של המאה ה – 20, שכרך במחשבתו ההגותית ופעולותיו הכוריאוגרפיות ריקוד, קהילה וממדים של חינוך, ריפוי ובריאות. לאבאן הוציא את הריקוד אל המרחב הציבורי וטען ש"הפעולה  היא הביטוי של הרצון ושל ההרגשה באמצעות המחול, והיא משלבת תשוקה, הרגשה וידע בכפיפה אחת". השנייה היא אנה הלפרין, מחלוצות הפוסטמודרניזם האמריקאי, שפיתחה מודלים אקספרימנטליים קהילתיים של כוריאוגרפיה שיתופית מובנית ריטואל ומתווה (score).

בהרצאה פרפורמטיבית שנתנה חוקרת המחול האמריקאית סוזן פוסטר (Susan Foster) ב- 2011 תחת הכותרת אמפתיה קינסטטית והפוליטיקה של החמלה, היא טוענת שעצם הפעולה של המחול היא פעולה חברתית אשר טמון בה פוטנציאל חתרני ומשחרר. זאת מתוך התפיסה שהפרקטיקה הבסיסית ביותר של הוראה ולמידה של ריקוד מחייבת הקשבה הדדית. על כך מוסיפה הודל אופיר במחקרה על מורות למחול: "פעולה בגוף היחיד זקוקה להכרה אצל אחרת או אחר כדי לקבל את משמעותה. זו למידה תוך יחסים, תוך זיקה, בלשונו של בובר, תוך תנועה…".

כיצירת מחול עכשווית, מתרגלים אמפתיה  מבקשת להחזיר לתצורת המחול העכשווי דפוסי מחשבה, תנועה, קומפוזיציה, קול וידע גוף אינטגרטיביים המעוגנים בבחינה מעמיקה של פעולות הומאניסטיות ושל יחסים אנושיים של חמלה והדדיות. בדומה להלפרין, שנשאלה על האופן בו היא אתגרה את מסורות הריקוד של המחול המודרני בשנות ה – 60 ואמרה: "… היה צריך למצוא צורות קומפוזיציה חדשות וגם תנועה חדשה"; כך גודר מציעה מודל כוריאוגרפי-פרפורמטיבי אמנותי חדש, שיש בו בחינה של ממדים חדשים של פולק (folk), במובן של השאיפה לערכים של שיתוף, פשטות, עממיות וקהילתיות.

ד״ר יעל (ילי) נתיב היא מרצה וחוקרת גוף ומחול בהקשרים חברתיים ותרבותיים.

1: בתוך: Ross, Janice. (2007) Anna Halprin: Experience as Dance. Berkley, University of California Press p. 158

2: מק'קאו, דיק. (2017) לאבאן: אסופת מקורות. רמת השרון: הוצאת אסיה עמ'36

3: http://danceworkbook.pcah.us/susan-foster/kinesthetic-empathies.html

4: אופיר, הודל. (2016) דיאלוגים ונודעות בגוף: להורות וללמוד ריקוד בתוך: אופיר, הודל. ונתיב, (ילי) יעל. (2016) סדקים של חירות: גוף מגדר ואידיאולוגיה בחינוך לריקוד בישראל. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד סדרת מגדרים עמ' 264