חזרה היצירה הזו מזמינה אתכם לתרגל אמפתיה

בתקופה החברתית המתוחה הזו, הכוריאוגרפית יסמין גודר מבקשת לייצר חלל של התמסרות, הרפיה ואמפתיה. במסגרת פסטיבל ״תל אביב דאנס״, שייפתח השבוע במרכז סוזן דלל שבתל אביב, היא תעלה את עבודתה ״S.O.S – Songs of Sequence״ בביצוע להקת יסמין גודר. ״רציתי לייצר חלל וזמן שהמערכת העצבית שלנו תרפה לתוכם. להשאיר מקום לאנשים להרגיש בנוח, ולא לדחוק בהם״ היא אומרת.

לדברי גודר, ״אני חושבת על זה כמו לאונג' שאפשר למצוא בו פינה שטובה לך, ולא יעליב אותי אם אנשים פתאום ירצו לעצום עיניים. ההתמסרות יותר מעניינת אותי מאשר על מה מתמסרים. ׳S.O.S׳ מדברת על הצורך לייצר מרחב בטוח, תרפויטי, עבור אנשים ורקדנים, אפשרות של נוכחות לצד אחרים, בלי תחושה שמתקיפים אותך או שאת מתקיפה. לא להיות באגרסיביות, באלימות, באנטי״.

״S.O.S״ הוא פרק נוסף במחקרה המתמשך של גודר במושג ״אמפתיה״, ובאפשרות של מחול להעניק חוויה כזאת לצופה. כבר ב־Climax ⁽²⁰¹⁴⁾, שהוצגה במוזיאון פתח תקווה במסגרת התערוכה ״צעדים בוני אמון״ (אוצרים: דרורית גור אריה ואבי פלדמן), החלה לעסוק בשינוי היחסים המסורתיים בין מופע לקהל, והציעה חוויית צפייה שבבסיסה ריבוי פרספקטיבות. בהמשך יצרה את ״רגש משותף״ ⁽²⁰¹⁶⁾ ו״פעולה פשוטה״ ⁽²⁰¹⁷⁾, שהיו עבודות השתתפותיות בהן הצופים הוזמנו לקחת חלק פעיל בהתרחשות הכוריאוגרפית, וב־2019 החלה לעבוד על הפרויקט ״מתרגלים אמפתיה״ שהתהווה לכדי 3 עבודות המורכבות מתרגולים שכוללים אלמנטים כמו קול ושירה, מגע ומבט, ומתרחשים בין הפרפורמרים, וגם עם הקהל.

ההפקה החדשה היא הגדולה ביותר שגודר יצרה עד כה. היא הוצגה לראשונה בתחילת השנה במסגרת התערוכה ״דמיינו מוזיאון (או: הגוף הזוכר)״, שאצרה רותי דירקטור במוזיאון תל אביב, ומשתתפים בה 11 פרפורמריות ופרפורמרים בגילים שונים ובעלי זהויות אתניות מגוונות, שחלקם עובדים עם גודר כבר שנים והאחרים חדשים בקאסט. באופן בלתי נמנע, התמהיל הזה הציף שאלות על הקשר בין אתיקה לאסתטיקה, שהמחישו עבור גודר עד כמה תרגול אמפתיה הוא לא רק בשביל התוצר האמנותי.

״זו מראה מול המיקרוקוסמוס שנקרא 'עשייה להקתית'״, היא מסבירה. ״בתוך הסטודיו, כל הזמן צריך להיות היפר־רגישים לכך שאנשים באמת נפגשים עם עצמם ועם אחרים שיש להם תפיסות מסוימות. הפרויקט מעמת גם פנימה: איך מתנהלת חזרה, מי מדבר, איך כולם מרגישים בעבודה״.

כשמקשיבים לגודר מדברת על עשייתה, אי אפשר לא לחשוב על המונח ״ארטיביזם״ – אמנות אקטיביסטית שמבקשת להפוך אותנו לבני אדם טובים יותר. במקביל ליצירתה, גודר מקיימת בסטודיו שלה את שיעורי המחול ״קהילה בתנועה״ לאנשים עם פרקינסון, ובשנתיים האחרונות היא מנהלת אמנותית את ״נעות מע בעד״, פסטיבל נשי דו־לשוני המתקיים בערבית ובעברית, לצד היוצרת הפלשתינית נור גראבלי.

במובנים רבים, האופן שבו היא תופסת אמפתיה חוזר לאנושיות ראשונית, שהיא זמינה וקיימת במהותה, אך נחווית כחדשה מכיוון שהתרחקנו ממנה כל כך, וזו מעצבת גם את סוג האקטיביזם שגודר מגשימה כיוצרת.

״האמפתיה קשורה אצלי למרחב הפוליטי שאנחנו נמצאות בו. זה ניסיון לצאת ממעגל מסוים של חשיבה ותגובה למציאות שלי בצורה מיידית או אימפולסיבית, ולייצר אקט שהולך נגד, אבל באופן אחר – הוא מתרכך אל תוך, ומשהה מבט אל מול. 'S.O.S' היא קריאה של רגע קריטי שמרגיש שהוא צועק, מתוך הכרה באמפתיה כאקט שיש בו אדוות״.