חזרה התת מודע רוטט על הבמה חשוף וגלוי, מעורר אימה וצחוק

גבי אלדור
27.06.2008

יסמין גודר לא מנסה אפילו להעמיד פנים שהכל בסדר. במופע החדש שלה, "אחושילינג", התת מודע רוטט על הבמה חשוף וגלוי, מעורר אימה וצחוק, וכל הגבולות נפרצים.

על הבמה, לבנה ומעוגלת בירכתיים, הרקדנים מגלמים בתחילה ארכיטיפים מהסוג הידוע. ראשית עולה ערן שני, מכה בעוצמה בחזהו ומבצע ריקוד חזק של המתריס, הגיבור. אחריו עולה היפה, ענבל אלוני, בשמלת קטיפה סגולה, מתפתלת ממחווה אחת לשניה, גמישה ופתיינית ומבוהלת. הדמות השלישית היא זאת שלא שמה, שולי אנוש, חזקה כביכול, רוקיסטית, בחולצה כסופה, אך נסחבת אחרי האחרות. הרביעית, עילאיה שליט, עולה עם טפרים הנראים כאילו טבלו בדם, אך הם נאכלים בהמשך. צוף יצחקי הוא הדון ז'ואן שמובס ראשון. ההמשך בלתי צפוי, ומעמת את הדמויות בעיקר עם חוסר היכולת שלהן ליצור קשר שאינו תלוי בתפקיד שהן מגלמות.הכול סובב סביב מיניות כביכול, אך בעצם מדובר בצורך הנואש להיות מובחן מהסביבה ובה בעת להיטמע בה. הדמויות לובשות מיני חפצים תמימים, אך הם מופעלים גם ככלי הריגה או ככתר – גרב ההופכת להיות מכשיר חנק, אך גם כובע של "שוטה". עילאיה שליט במונולוג מדהים של כריתת איברים, דקירה ומופע מיניות של דמיון ילדותי ופרוע, מתפלשת בצבע לבן וירוק. מופע גרוטסקי, המרמז על אמת מפחידה: היצרים הגלויים, חסרי המוסריות, הם מקור היצירתיות, ומקור הבדידות.
לגודר יש אומץ לב נדיר, וכמו ביצירות האחרות שלה גם החומרים האנושיים וגם העיצוב והמוזיקה הם מלאכת מחשבת.
ההשתוללות בסוף מופסקת עם הופעתה של אישה מסתורית במעיל, קריאה קפדנית לסדר וניקיון. אך היא נושאת מתחת למעילה את אותם ייאוש ותשוקה ובדידות. בסדרת תנועות קצרה המשחזרת את סימני ההכר הראשוניים של הדמויות היא מספרת לנו שכל מה שהתרחש על הבמה הוא בעצם אנו, מתחת למעטה הלבוש ולדממה המנומסת של תנועתנו. הקהל הריע ושאג, כלומר, מי שהצליח לנשום כשהאור ירד.

פורסם בתרבות-מעריב