חזרה המופע UNDER כפוף לחוק התשוקה

רות אשל
27.07.2009

שני חלקי המופע עוסקים במשחקים מגדריים ובבדיקה של גבולות האינטימיות, המלווה בתשוקה עזה לענות על איזה רעב פנימי שרק התחפשות ויציאה מהיום יום לעבר הפנטסיה יכולה אולי לספק ולהביא למעין היטהרות ושקט.

ב"אונדר 1" הרקדנים עוטים מסכות זהות שחורות וחייתיות. אחד הרקדנים מחופש לאשה עם חצאית, והשני במכנסיים, מאונן עם מיקרופון. מתפתחת ביניהם מערכת יחסים אלימה, עתירת תשוקה של מאבק איתנים של גברים. הביצוע משובח והכוריאוגרפיה מצביעה על עין שיודעת לברור ולמיין את החומרים התנועתיים המעניינים, ובכל זאת, ההתרחשות הריקודית נשארת מרוחקת משהו, והריגוש על הבמה נשאר תחום בגבולותיה.

חלקו השני של המופע, "אונדר 2" של יסמין גודר, הוא מדהים. גם כאן יוצאים שני גברים למסע פנטסיה של ריגושים אינטימיים. שכבות הבגדים של הרקדנים, בצבעים ובגזרות שונות, נהפכות לשכבות של עור שאותן הם מקלפים בחרדת קודש, כל אחד לעצמו וגם לחברו. ההתחלה נראית כמו הוצאה להורג בתלייה. "הנידון" התורני – בהמשך יתחלפו התפקידים – מכוסה בחולצה כשהשרוולים מחוברים בקצוות ויוצרות לולאה שבאמצעותה אפשר לתלות אותו על וו המצוי על הקיר האחורי של הבמה. מערכת היחסים בין השניים היא בין אגרסיווי לפאסיווי, נושא ונגרר, והכל תוך הסכמה ועינוג. היחסים נמשכים, בשקט ובהסכמה ובהתמסרות מלאה, מהפנטים באכזריותם, ואחרי שכל אחד הגיע לנכונות "עד מוות" אפשר להתתחיל בריקוד התשוקה.

לאט, כמו בבוטו, למוסיקה היפהפייה של טל חדד, מתחיל מסע קילוף שכבות הבגדים. כמו מתוך כוח פנימי לא מודע הידיים נעות, קושרות ומחברות פיסות חלקי בגדים זה עם זה, שרוולים, גרביים ושרוכים, ויוצרים לולאות, מסכות, אזיקים, כמו צמיחה של פרח נדיר. מה שנולד בתהליך הוא כה יפה, והתשוקה כה גדולה, עד שהיא נהפכת לרטט מפרפר, התנועה מתכנסת פנימה לבועה משכרת והרקדן עולה על הבהונות כמרחף.

ובאותו זמן הרקדן השני רוקד סביבו, כמו בטקס דתי קדום, והחיבורים המוזרים והיצירתיים המדהימים של האריגים נמשכים עוד ועוד וממצים כל לחלוחית של תאווה. כשמסכות האריגים על שכבותיהן מכסות את הפנים, אפשר לעוף עם הגוף ולעשות ככל העולה על הדמיון, וכשזה מסתיים, נוצרת תחושת קתרזיס.

פורסם ב״הארץ״