חזרה הצמד הישראלי-איטלקי "מתניקולה" ויסמין גודר מלהיטים את בימת סוזן דלל בדואט כפול

צבי גורן
22.07.2009

האינטימיות לובשת ג`ינס

מתן זמיר מישראל וניקולה מאשה האיטלקי נפגשו בברלין בלהקת המחול של סאשה וולס, חברו כצמד ויצאו לדרך כיוצרים שוברי מוסכמות שאחד משיאי עבודתם הוא הדואט UNDER,  המורכב למעשה משני דואטים – UNDER 1 שהם הגו ויצרו, ו-UNDER 2 שאותו יצרה עבורם יסמין גודר. שני הדואטים מטפלים – וזו המילה המדויקת למתרחש בהם – במערכת יחסים אינטימית, לא בהכרח זו שחוו ביחסיהם האישיים אם כי ברור כי יכולתם לגעת במערכת הזאת נשענה על האינטימיות האישית ביניהם.

היצירה, בשני חלקיה הנפרדים והמובחנים, חודרת אל המבוך האינטימי של היחסים, על שלל רבדיהם הגלויים והנסתרים, המוכרים והפרטיים. ובשניהם יש למערכת הזאת מעטפת חיצונית, שבתוכה הם מסתתרים, בדואט הראשון, או נחשפים, בדואט השני. המכה שהצופה מקבל בדואט הראשון זוכה לליטוף בסופו של הדואט השני, כשבדרך הוא עובר עם זמיר ומאשה נתיב "ייסורים", שיש בו מנה לא קטנה של הומור, חמלה ואהבה.

ב-UNDER 1 זמיר ומאשה לבושים בבגדים התפורים מג`ינס. זמיר, שתלבושתו היא שמלה כבדה, יושב ליד הפסנתר ומנגן מוזיקה שכתב. מאשה, בתלבושת גברית, שרוע על כיסא בפינת הבמה הרחוקה. שניהם עם כיסוי ראש ופנים שעיר. כאשר הנגינה תסתיים, בליווי רחשים שמאשה יוצר עם מיקרופון המשייט על בגדיו, ואחר כך על הרצפה, יתחיל ה"אקשן", שהוא החיפוש אחר הזהות המשותפת מתחת למעטפת האנונימית הבנויה מלבוש, מתנועות אופייניות, מגדריות, ואפילו דתיות.

מעליהם תקרה שמשתלשלות ממנה מאות נורות, שעוצמת האור הנשפך מהן מעניקים למתרחש ממדים של עומק רגשי, הנחבא בתוך מרכבת המחוות שהם יוצרים זה אל זה, או זה אל זאת, אל כלפי עצמם. זאת יצירה דרמטית מאוד, אפלה באופייה, ורבת יופי בארוקי.
 
האינטימיות מתירה קשרים

בדואט UNDER 2 המשיכה יסמין גודר את העיסוק במרקם היחסים בין בני זוג המתקיים, מתפתח, נפרץ או משתלט. הרעיון שלה נבנה על הבסיס המרתק של מושג הקשר, זה שבני זוג קושרים בו את עצמם זה לזה, ומחפשים את הדרך להשתחרר ממנו, כדי לשוב והתחבר באמצעות קשר חדש. את הרעיון הזה היא עיצבה בכוריאוגרפיה הנסמכת אל ניצול התלבושות הספורטיביות שלהם.

התוצאה היא מסע של מניפולציות הדדיות, שיוצרות שינויים במאזן הכוחות בין השניים, מגוון גדול של שינויי זהות, כולל זהות מינית או זהות תפקודית. הם קושרים את שרוולי החולצות, את מכנסיהם, תולים עצמם וזה את זה על ווים, נכרכים זה בתוך זה, משתחררים וחודרים מחדש איש לתוך זהותו של האחר. רגעים שבהם אי אפשר שלא לחייך או לצחוק מתחלפים בתחושה של אימה. מבע של אהבה הופך מהר למערך כמעט סאדו מזוכיסטי, ותמיד נוצרת התחושה של תלות הדדית, של הכפלות ה"אני", ושל תמורה בלתי פוסקת, זורמת ומפכה כנהר סוער, של הזוגיות.

ואז, כשנדמה כי כבר אין עוד מה לומר, באה ההשלמה. זו של הרוך והעדנה והחמלה שמזכירה את ציורי הרנסנס ופסלי הפייטה. ואלה רגעים של זוך רגשי שיסמין גודר, מתן זמיר וניקולה מאשה מעניקים לקהל בנדיבות מרגשת.

את חלל הבמה עיצבה להפליא הייקה ואן בנטון, את התלבושות הנהדרות בדואט הראשון והמשחקות-רוקדות בדואט השני עיצבה באטה בורמן, את התאורה עיצב ברגישות כוריאוגרפית טורסן שניידר, ואת המוזיקה האפקטיבית מאוד כתב טל חדד.

UNDER של מתניקולה ויסמין גודר היא מתנה לכל שוחרי המחול בן זמננו, האקטואלי והאישי. לא כדאי להחמיץ את שתי ההופעות הערב ומחר.